מקומונים בשרון (תעשיות) בע"מ נ' חורש בילי

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה כספית בסך 9,702 ש"ח, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 0132911582) על ידי המשיבה, מקומונים בשרון (תעשיות) בע"מ, נגד המבקשת, הגב' בלהה חורש, בשל עלות מודעת פרסומת של "צעצועי זיו", שפורסמה במקומון המופץ ע"י המשיבה, כשלהזמנה ערבה המבקשת באופן אישי. על פי כתב התביעה, לאחר פרסום המודעה, דרשה המבקשת הפחתה במחיר הפרסום, נוכח טענות שונות לגבי מיקום המודעה במקומון, וכן דרשה לפרוס את יתרת החוב לטווח ארוך, אגב משלוח שיקים מתאימים (שהוחזרו לה על ידי המשיבה). המשיבה מכחישה כי היתה בעיה באופן הפרסום, וטוענת כי המבקשת המתינה בכוונה לתום תקופת הפרסום, ולא העלתה כל טענה, אלא רק לאחר שנשלחה לה דרישת התשלום.

2.בתצהיר שהגישה בתמיכה בבקשה, טוענת המבקשת כי ההזמנה בוצעה על ידי זיו טויס 1990 בע"מ (להלן – "החברה"), וכי היא לא חתמה כערבה, כלל, אלא שחתימתה זויפה, ותלונה אף הוגשה במשטרה. הפרסום לא נעשה כמוסכם, שכן לא היה בצד השמאלי ובמחצית הראשונה של הגיליון. לפיכך, הוצאה הודעת קיזוז בשיעור 30% מההזמנה, ואף הופקה חשבונית נגדית, ונשלחו השיקים שנשלחו והוחזרו.

3.בדיון שהתקיים בפני נחקרה המבקשת על תצהירה. בין היתר העידה, כי תיק התלונה שלה נסגר, וכי בשעה שהוזמנה למשטרה בקשר עם התלונה שהגישה, נחקרה בעצמה תחת אזהרה בחשד למסירת הודעה כוזבת בעצם תלונתה. טופס הודעת חשוד הוגש לתיק (מב/1), והחקירה התמקדה סביב הגדרת תפקידה של המבקשת בחברה, לאחר שככל הנראה הודיעה בשעתו כי היא עובדת בחנות, ומתברר כי היא מנהלת ונשואה לבעלים. עוד נשאלה והשיבה, כי התלוננה רק באותו שלב על הזיוף, שכן נודע לה אודותיו רק לאחר הגשת התביעה, וכי דברי סוכן המשיבה, כי חתמה בפניו, אינם אמת.

4.בסיכום טענותיה, חזרה המבקשת על הנטען בבקשה, וטענה עוד, כי גרסתה לא נסתרה, וכי לחקירת המשטרה בעניין אין נפקות לבקשה. המשיבה, מאידך, הפנתה לכך שבהזמנה ובחשבוניות נזכרת "צעצועי זיו", אך לא "זיו טויס 1990 בע"מ", ואין כל אינדיקציה כי מדובר בחברה, ועל כן ממילא מחויבת המבקשת, ללא קשר לשאלת זיוף חתימתה כערבה, שכן מנהל בחברה שאינו מציין כי הוא חותם בשם חברה, נושא באחריות. אין פירוט לטענת הזיוף, וגם לטענת הקיזוז אין כל יסוד. על כך השיבה המבקשת, כי עילת התביעה אינה חיוב מנהלים או הרמת מסך.

5.דין הבקשה להתקבל. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ... תוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו... להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

6.צודק ב"כ המשיבה, כי טענת זיוף אינה "טענת קסם", אולם עדיין נדירים המקרים בהם לא תינתן רשות להתגונן כשטענה זו מועלית, ולא באופן מופרך. כל יתר טענות המשיבה בסיכומיה עשויים להועיל בסופו של יום, אולם אינם יכולים לחסום מתן רשות להתגונן, לאור ההלכה הפסוקה. שאלת זהות המתקשר עם המשיבה, אם חברה ואם עסק פרטי (על פי מצג), היא שאלה שבעובדה וטעונה עדות והוכחה. ממילא, משנתבעה המבקשת על יסוד חתימתה כערבה, אין כמעט חשיבות לאותה שאלה, וספק אם היא זו שתכריע את הכף.

7.אשר על כן, אני נותן למבקשת רשות להתגונן, באופן שתצהירה ישמש כתב הגנה. אני פוסק את הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ. מאחר שלטעמי נכון היה שהמשיבה תסכים מלכתחילה (ולבטח לאחר החקירה) למתן רשות להתגונן, ובכך היתה חוסכת הן זמן שיפוטי יקר והן המתנה ארוכה ומיותרת לכתיבת ההחלטה (ועל עצם ההמתנה ומשכה, התנצלותי), תשלם המשיבה למבקשת מחצית מסכום ההוצאות, ואילו המחצית השניה תשולם בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

8.לאור סכומה, תידון התביעה בסדר דין מהיר. המשיבה תגיש השלמת מסמכים בהתאם להוראות תקנה 214 ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת. המבקשת תגיש השלמת מסמכים מטעמה בהתאם להוראות אותה תקנה, בתוך 30 יום מקבלת מסמכי המשיבה, עם העתק ישירות למשיבה. תצהירי עדות ראשית יוגשו בו זמנית בתוך 30 יום מהגשת מסמכי המבקשת.

המזכירות תקבע את התיק לישיבה מקדמית בהתאם.

ניתנה היום, ד' תמוז תש"ע, 16 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: